פתח דבר

מוקפים בכל בני משפחתם – ילדים ונכדים, כלות ומחותנים, שבט הומה ושמח של 20 איש – שבו נתן וסוניה מוצ'ניק בקיץ 2011, בפתחה של שנה חדשה, לבית באוייראז' שבפורטוגל, שבו עשו את ראשית חייהם כמשפחה צעירה. הבית, שבזיכרונם של הילדים נצרב כבית ענק, טובל בדשא רחב ומשקיף אל הים, הפך עתה לגן ילדים, שונה כל כך מהמקום שבו ידעו אושר גדול וממנו נעתקו אל ארץ זרה.

אבל הסיפור הזה לא מתחיל שם, בבית ההוא, לא הרחק מהים. הוא נע בין העיר הקפואה יקטרינבורג שברכס הרי האורל לקובה שטופת השמש והשמחה; בין בית מרקחת משפחתי עתיק במזרח לונדון למבצר באיי התעלה; בין חופי פורטוגל רחבי האופק, שבהם הילכו צוענים ועושי קסמים, לשכונה תל אביבית מוקפת חולות, שבין דייריה גם בדואים, חמורים ופרוצות. הוא עובר במלחמות, אוגר מעשי ניסים ותושייה, זוכר סיפורי אהבה וגם כאבי לב. והוא גם סיפורה של תקופה: של מנהיגים אכזריים שהחריבו עולמות, של קהילה יהודית שהשכילה לשרוד ולשמר את המסורת, של שואה גדולה ותקומה גדולה לא פחות.

והוא בעיקר סיפורה של אישה אחת ובן זוגה האהוב, שהעזו ללכת בעקבות הלב והחלומות, לברוא למשפחתם חיים אחרים ולהמציא את עצמם מחדש בארץ שאת שפתה לא הכירו. הם הלב הפועם של השבט הזה.